יש לה קול נוגע ויכולת מדהימה לגרום לנו להרגיש את עומק המילים שבשיר. כשאדל שרה, היא גורמת למיליוני אנשים להתרגש עד דמעות. אבל יש לאדל עוד קסם שמגיע דווקא ברגע שהשיר נגמר. פתאום, הדיווה הקלאסית נעלמת, ובמקומה מופיעה אישה בריטית מצחיקה וחסרת פילטרים, שזורקת בדיחות, מקללת בחן, ומדברת עם הקהל באצטדיון ענק כאילו הם יושבים איתה לכוס תה בסלון.
הפער הזה – בין העוצמה הרגשית התהומית של השירים שלה לבין האישיות הקלילה והנגישה שלה – הוא מה שהפך אותה לאחת הזמרות האהובות בעולם.
עכשיו, בשנת 2026, אחרי שסיימה סדרת הופעות היסטורית בלאס וגאס ובמינכן, אדל החליטה לקחת צעד אחורה. היא הודיעה על הפסקה ארוכה מהמוזיקה, פשוט כדי לחיות את החיים שהיא כל כך התאמצה לבנות.
8 דברים מעניינים על אדל
- האלבומים שלה מתעדים את חייה: כל אלבום קרוי על שם הגיל שבו חוותה את החוויות שעליהן היא שרה (19, 21, 25, 30). עבורה, המספרים האלה מקפיאים בזמן את תקופות החיים שלה: 19 היה גילוי העולם, 21 סימל לב שבור מדמם, 25 עסק בנוסטלגיה ובהפיכתה לאמא, ו-30 היה אלבום הגירושין והחיפוש העצמי.
- 2026 ההפסקה: נכון לעכשיו, אדל החליטה על אחת ההפסקות הארוכות ביותר שלקחה ממוזיקה, ואין לה שום כוונה לחזור לאולפן ההקלטות בקרוב. בראיונות היא הצהירה במפורש: "אני רוצה לחיות את החיים החדשים שבניתי לעצמי". אחרי שנים של עבודה אינטנסיבית, היא פשוט רוצה להיות בת זוג, אמא, ואדם פרטי.
- יש לה פחד במה עד כדי הקאות: על הבמה היא נראית כמו אלילה מלאת ביטחון, אבל המציאות מאחורי הקלעים שונה לחלוטין. אדל סובלת מפחד קהל כל כך חמור, שבעבר הוא גרם לה להקיא לפני הופעות ואפילו לברוח מיציאת חירום במהלך הופעה באמסטרדם. בשלב מסוים, כדי להתמודד עם החרדה, היא המציאה לעצמה דמות במה בשם "סאשה קרטר" – שילוב של סאשה פירס (דמות הבמה של ביונסה) וזמרת הקאנטרי ג'ון קרטר, כדי לשאוב מהן אומץ.
- השתיקה והקול שכמעט אבד: בשנת 2011, בשיא ההצלחה של "21", היא סבלה מדימום במיתרי הקול ונאלצה לעבור ניתוח חירום שיכול היה לסיים לה את הקריירה. בתקופת ההחלמה נאסר עליה להוציא הגה, והיא תקשרה עם הסביבה רק דרך אפליקציות טקסט-לדיבור בטלפון. מאז, היא שומרת על הקול שלה באדיקות, ולפני סיבובי הופעות אינטנסיביים היא גוזרת על עצמה "תעניות שתיקה" קפדניות של ימים שלמים.
- הסיסמה לטוויטר נלקחה ממנה: אל תחפשו אותה בטיקטוק. אדל לא אוהבת את הלחץ של הרשתות החברתיות וסירבה לדרישת ההנהלה שלה לייצר "תוכן ויראלי" כדי לרצות אלגוריתמים. בנוסף, צוות הניהול שלה שלל ממנה את הסיסמאות לחשבונות שלה בעבר, לאחר שנהגה לצייץ בטוויטר אחרי כמה כוסות יין. אז כשהיא לא מקדמת מוזיקה, היא פשוט נעלמת מהרדאר.
- חוקי הברזל של הקהל: הקשר שלה עם הקהל הוא קדוש, והיא לא מרשה לאף אחד להפריע לזה. בהופעות בווגאס היא עצרה שיר באמצע כדי לצעוק על מאבטח שהציק למעריץ שקם לרקוד, והיא ידועה כמי שיורה חולצות מתוך תותח לקהל, מחלקת כסף במזומן למעריצים בשורות האחרונות, ובוכה יחד איתם כשהם מספרים לה את הסיפורים האישיים שלהם.
- הצעד המפתיע להוליווד: אחרי שסירבה לאינספור הצעות לתפקידי אורח, הפסקת המוזיקה הנוכחית הובילה אותה להרפתקה חדשה. בקרוב נראה אותה עושה הופעת בכורה מסקרנת כשחקנית בסרטו מרובה הכוכבים של הבמאי ומעצב האופנה טום פורד, "Cry to Heaven".
- הרומן שהתחיל על רחבת הריקודים: את סוכן הספורט האמריקאי ריץ' פול (שמייצג כוכבים כמו לברון ג'יימס) היא פגשה במסיבה, כשהם רקדו יחד לצלילי שיר של דרייק. הקשר הפך לפומבי, ובקיץ 2024, במהלך אחת מההופעות ההיסטוריות שלה במינכן, היא הרימה את היד, הציגה טבעת יהלום עצומה מול עשרות אלפי מעריצים שואגים, ואישרה בחיוך רחב: "אני לא יכולה להתחתן איתך הלילה, כי אני כבר מתחתנת עם מישהו אחר".
איך הכל התחיל?
אדל או בשמה המלא: אדל לורי בלו אדקינס, נולדה ב-1988 בשכונת טוטנהאם שבצפון לונדון, לתוך מציאות חיים לא פשוטה. אמא שלה, פני, הייתה רק בת 18 כשהיא נולדה. אביה, מארק, עזב את הבית כשאדל הייתה בקושי בת שנתיים, והשאיר את פני לגדל אותה לגמרי לבד. כדי לפרנס את שתיהן, פני עבדה במספר עבודות במקביל – החל מייצור רהיטים ועד עבודה כמעסה.
המציאות הכלכלית הכתיבה להן חיים של נדודים מטוטנהאם לברייטון, ואז חזרה לשכונות הדרומיות של לונדון. למרות הקשיים והמעברים, אדל מתארת את הילדות שלה כמאושרת ומלאת אהבה. אמה תמיד עודדה אותה לחקור, להתבטא, ובעיקר – לשיר.
ההשראה הראשונה
כבר מגיל צעיר, מוזיקה הייתה המפלט של אדל, האהבה הראשונה והגדולה שלה הייתה, ה"ספייס גירלז". היא היתה מארגנת לעצמה הופעות סלון בארוחות הערב של אמא שלה, כשהיא מחקה את גארי האליוול.
התפנית בסגנון המוזיקלי שלה קרתה כמעט במקרה כשהייתה נערה. היא מצאה בחנות תקליטים יד-שנייה דיסקים ישנים של זמרות בלוז וג'אז אגדיות כמו אטה ג'יימס ואלה פיצג'רלד. היא סיפרה שקנתה אותם רק בגלל התמונות היפות שעל העטיפה, אבל כששמעה את הקולות המחוספסים והכואבים, משהו בה נדלק. היא התחילה להסתגר בחדר שעות, כשהיא שרה איתן ומנסה להבין איך הן מפיקות את הצלילים החזקים האלה מהגרון.
מה תעשי כשתהיי גדולה?
ההבנה שהיא רוצה לעשות מוזיקה ברצינות הובילה אותה לנסות להתקבל לבית הספר לאמנויות BRIT, תיכון ציבורי חינמי שמשך אליו את הכישרונות הכי גדולים של אנגליה. היא התקבלה למגמת מוזיקה, בה למדה מספר שנים קודם לכן איימי ויינהאוס. אדל למדה באותו מחזור עם זמרות כמו ליאונה לואיס וג'סי ג'יי. התקופה שם לא רק שייפה את הקול שלה, אלא נתנה לה כלים לכתוב, להלחין ולהקליט את עצמה.
החוזה שהגיע בהפתעה
הקריירה של אדל התחילה בזכות עבודה שהייתה צריכה להגיש בבית ספר. כשבמהלך הלימודים, היא הקליטה דמו כחלק מפרויקט, חבר טוב שלה התלהב כל כך, שהוא פתח לה עמוד ב-MySpace והעלה את השירים לשם.
השירים צברו תאוצה, ובאופן לא צפוי היא קיבלה הודעה מריצ'רד ראסל, הבוס של חברת התקליטים XL Recordings. אדל הייתה בטוחה כמובן שמדובר בעוקץ ולקחה איתה חבר לפגישה, רק ליתר ביטחון. למרבה ההפתעה, זה היה אמיתי לגמרי והוא החתים אותה.
האלבום הראשון "19"
ברגע שהפגישה עם ריצ'רד ראסל מ-XL Recordings הסתיימה בחתימה רשמית על חוזה, החיים של אדל השתנו לגמרי. היא כבר לא הייתה רק נערה מבריטניה עם סקיצות גולמיות ב-MySpace, אלא אמנית שקיבלה גישה לאולפנים מקצועיים ולמפיקים נחשבים. חברת התקליטים נתנה לה את התקציב והחופש להקליט מחדש את השירים הישנים שלה באיכות גבוהה, ולעבוד עם שמות מוכרים כמו מארק רונסון (שהפיק עבורה את השיר "Cold Shoulder"). אדל התחילה לגבש את הסאונד הייחודי שלה, ואת הדלק האמיתי ליצירה סיפקו החיים האישיים שלה.
איך נולד הלהיט הגדול מכולם?
תוך כדי העבודה על האלבום, אדל חוותה משבר רומנטי שסיפק את החומר ללהיט הפריצה שלה. כשהייתה בת 18, היא גילתה שבן הזוג שלה באותה תקופה בוגד בה. במקום לשבת ולבכות בבית, היא צעדה בזעם לפאב שבו הוא ישב, ניגשה אליו והכניסה לו אגרוף ישר בפרצוף.
היא סולקה מהפאב ורצה החוצה לרחוב אוקספורד ההומה בלונדון, כשהיא בוכה לבדה. תוך כדי הליכה מהירה היא שאלה את עצמה בייאוש: "אחרי מה אני רודפת? הרי אלה סתם מדרכות ריקות" ("What is it I'm chasing? You're just chasing an empty pavement"). היא הקליטה את המשפט הזה לתוך הטלפון הנייד שלה, והוא הפך לפזמון של הלהיט "Chasing Pavements", שהשלים את הפאזל של האלבום.
ההבטחה הגדולה של בריטניה
האלבום המלא, שקיבל את השם "19" (הגיל שבו חוותה את רוב החוויות שעליהן כתבה), יצא בינואר 2008. עוד לפני צאתו, התעשייה הבריטית כבר סימנה אותה כיורשת הפוטנציאלית לאיימי ויינהאוס.
היא עשתה את הופעת הבכורה הטלוויזיונית שלה בתוכנית האירוח היוקרתית של ג'ולס הולנד, כשהיא עומדת באולפן לצד אגדות כמו פול מקרטני וביורק, ושרה עם גיטרה אקוסטית. ההופעה הזו כבשה את המבקרים, והיא זכתה בפרס "בחירת המבקרים" של ה-BRITs עוד לפני שהאלבום בכלל נחת בחנויות. בבריטניה, ההצלחה הייתה מסחררת ומיידית.
הנס האמריקאי של אדל
הניסיון לתרגם את ההצלחה הבריטית בארצות הברית היה קשוח הרבה יותר. במשך יותר מחצי שנה, אדל מצאה את עצמה נוסעת בדרכים האינסופיות של אמריקה באוטובוס הופעות צפוף, היא חרשה את המדינה, הופיעה במועדונים קטנים, לפעמים מול קהל מצומצם מאוד, והרגישה מבודדת ותלושה לחלוטין. התקופה הזו כמעט שברה אותה. אדל הייתה רחוקה מהבית, התמודדה עם געגועים עזים ללונדון, וכדי לברוח מהבדידות היא החלה לשתות אלכוהול בכמויות גדולות.
הסיבה המרכזית לקושי הייתה מערכת היחסים שלה. בן הזוג שבו הייתה מאוהבת קשות, נשאר בבריטניה.
הגעגועים והתלות באותו בחור היו כל כך גדולים, עד שבספטמבר 2008 היא עשתה צעד חסר אחריות שכמעט וקבר לה את הקריירה האמריקאית שעוד לא התחילה: היא פשוט ביטלה שורת הופעות חשובות בארה"ב, וטסה חזרה ללונדון רק כדי להיות איתו. בראיונות מאוחרים יותר היא תיארה את התקופה הזו כזמן של "יותר מדי שתייה וגבר אחד", והודתה שהייתה מוכנה לזרוק את כל ההזדמנות האמריקאית לפח מרוב שהייתה שבורה נפשית.
אבל אז, רגע לפני שהדלתות בארה"ב נסגרו בפניה לחלוטין, הגיעה בסוף אוקטובר הזמנה של הרגע האחרון להופיע בתוכנית האגדית "סאטרדיי נייט לייב". הערב הזה היה ערב מיוחד. התארחה בו שרה פיילין האמיתית (הפוליטיקאית שהיתה מושלת אלסקה) יחד עם טינה פיי, מי שעשתה חיקוי מאוד מפורסם של פיילין. הצירוף הזה הפך את הפרק לנצפה ביותר של התוכנית מזה 14 שנים.
17 מיליון אמריקאים ישבו מול המסך וראו את אדל הצעירה מבצעת את השירים "Chasing Pavements" ו-"Cold Shoulder". למחרת בבוקר, האלבום הראשון שלה, "19", זינק למקום הראשון במצעד ההורדות של iTunes האמריקאי. התוכנית שהיא כמעט ולא הגיעה אליה, הפכה אותה בן לילה לכוכבת באמריקה וסימנה את תחילת ההיסטריה סביבה.
השמחה והכאב שהולידו את האלבום "21" ששינה הכל
בגראמי של 2009, אדל לקחה הביתה את הפרסים על "תגלית השנה" ו"ביצוע הפופ הווקאלי הטוב ביותר לזמרת". היא כבשה את הפסגה, אבל הלב שלה היה בדרך להתרסקות נוספת. אותו בן זוג שבשבילו היא עזבה את סיבוב ההופעות, שבר את ליבה שוב.
מתוך השבר והכאב של הסיטואציה והבנה שהיא חייבת לאסוף את עצמה מחדש, אדל השבורה נכנסה לאולפן ופשוט שפכה את כל הכעס, העלבון וההתפכחות אל תוך המיקרופון.
התוצאה של הפרידה הכואבת הזו הייתה האלבום הבא שלה, "21", שהפך אותה סופית מ"הבטחה בריטית" לאגדה עולמית.
הסאונד הייחודי של האלבום הושפע ממקור מאוד לא צפוי: נהג אוטובוס ההופעות שלה באמריקה. במהלך סיבוב ההופעות, הנהג נהג להשמיע לה מוזיקת קאנטרי, בלוז דרומי ורוקבילי של אמנים כמו וונדה ג'קסון. אדל ספגה את ההשפעות השורשיות האלו, ויחד עם מפיקים ענקיים כמו פול אפוורת' (שעזר לה לתעל את הזעם ללהיט "Rolling in the Deep") וריק רובין, היא יצרה משהו חדש לחלוטין.
כשהאלבום "21" יצא ב-2011, הוא היה שונה לחלוטין מהפופ האלקטרוני ששלט אז ברדיו. רק אדל, הלב השבור, והקול הנוגע שלה זיכו אותה בשישה פרסי גראמי בערב אחד (בטקס של 2012) ושינו את תעשיית המוזיקה.
עוד עשייה בתקופת השיא של "21"
אדל הפיקה עוד שתי יצירות שיצאו בתקופת השיא של האלבום "21", מה שביסס את המעמד שלה כקול הגדול ביותר של העשור.
אלבום ההופעה: Live at the Royal Albert Hall
האלבום יצא ב-29 בנובמבר 2011. הוא הוקלט במהלך סיבוב ההופעות של האלבום "21" (Adele Live) בלונדון. הוא יצא בפורמט של DVD ו-CD וכלל ביצועים עוצמתיים ללהיטים משני אלבומיה הראשונים, לצד סיפורים אישיים שאדל חלקה עם הקהל בין השירים. האלבום זכה להצלחה אדירה והפך ל-DVD המוזיקלי הנמכר ביותר של אותה שנה.
הסינגל: Skyfall
השיר יצא ב-5 באוקטובר 2012 בשעה 0:07 (לפי שעון בריטניה), כחלק מ"יום ג'יימס בונד העולמי" שציין 50 שנה לצאת הסרט הראשון בסדרה. זהו אחד השירים המצליחים ביותר בתולדות סרטי בונד, אדל כתבה והלחינה אותו יחד עם פול אפוורת' (שעבד איתה על "Rolling in the Deep"), והוא זיכה אותה באוסקר, בגלובוס הזהב ובגראמי.
האלבום "25" – החזרה המפוארת והנוסטלגיה
לאחר ההצלחה הפנומנלית של "21" והניתוח שעברה במיתרי הקול, אדל לקחה פסק זמן מהזרקורים כדי להתמקד באימהות ובחייה האישיים. כשחזרה בשנת 2015 עם האלבום "25", היא כבר לא הייתה הצעירה השבורה, אלא אישה בוגרת המביטה לאחור בגעגוע ובהשלמה. אם האלבום הקודם עסק בפרידה, "25" עסק בתיקון ובנוסטלגיה – כפי שניתן לשמוע בלהיט הענק "Hello". האלבום שבר את שיא המכירות בשבוע הראשון בארה"ב עם מעל 3.3 מיליון עותקים, הישג חסר תקדים בעידן הסטרימינג, וזיכה את אדל פעם נוספת בגראמי לאלבום השנה.
אדל מפרקת את המשפחה כדי להציל את עצמה
במשך כמעט עשור, סיימון קונקי לא היה רק בעלה של אדל, אלא האי והעוגן שלה. הוא שמר עליה שפויה כשהעולם סביבה השתגע מההצלחה של "21", ויחד הם הביאו לעולם את אנג'לו. אבל סביב גיל 30 – בשל טלטלות וחשבון נפש עמוק, היא חוותה התפכחות כואבת. בשיחה גלויה עם חברות, כשהן נשאלו מה באמת עושה אותן מאושרות, אדל פרצה בבכי והודתה: "אני לא מאושרת. אני לא חיה, אני רק מעבירה את הזמן". ההחלטה להתגרש לא הגיעה מפיצוץ, בגידה או ריב קולני. היא הגיעה מתוך הבנה שאם היא לא תפרק את החבילה, היא לעולם לא תמצא את האושר האמיתי שלה – תובנה שהביאה איתה משא כבד של אשמה על כך שפירקה את עולמו של בנה.
האלבום "30" – הוא מכתב חושף לאנג'לו
היצירה של אדל תמיד הייתה קשורה לחיים האישיים שלה. כשהיא הוציאה את האלבום "30", היא חשפה את התקופה הקשה ביותר בחייה – הגירושין מבעלה סיימון קונקי. "30" נכתב כמסמך תיעודי ופסיכולוגי עבור אנג'לו, בנה. בראיונות כנים, במיוחד בשיחה המפורסמת עם אופרה וינפרי, אדל הסבירה שהאלבום נכתב כדי שיום אחד כאשר אנג'לו יהיה בן 20 או 30, ויתחיל לשאול שאלות קשות על הילדות שלו, היא תוכל לתת לו את האלבום הזה ולהגיד: "הנה, זה מה שעבר על אמא", שהיא בחרה לפרק את המשפחה כדי למצוא את האושר שלה מחדש. השיא הרגשי המצמרר של האלבום נמצא בשיר "My Little Love". בעצת המטפלת שלה, אדל הקליטה שיחות שניהלה עם אנג'לו בטלפון הנייד שלה ושילבה אותן בשיר. שומעים שם את הילד הקטן שואל בתמימות למה היא עצובה, ושומעים את הקול של אדל נשבר כשהיא מסבירה לו: "אמא קצת אבודה עכשיו… אני אוהבת את אבא שלך, אבל אני לא מאוהבת בו".
אדל לא התביישה לדבר על רגשות אשמה, דיכאון, ועל כמה הטיפול הפסיכולוגי עזר לה לעמוד שוב על הרגליים.
למרות הנושאים הכבדים והמורכבים שבו, "30" זכה להצלחה כבירה והוכיח שהקהל צמא לכנות החשופה של אדל. הוא הפך לאלבום הנמכר ביותר בעולם בשנת 2021 תוך שבועות ספורים בלבד מרגע צאתו, וכבש את פסגות המצעדים ביותר מ-30 מדינות. השיר "Easy on Me" שבר את שיאי ההשמעות ביומו הראשון ב-Spotify, והאלבום עצמו זיכה אותה בפרס "אלבום השנה" בטקס ה-BRIT הבריטי ובשבחים מקיר לקיר על התעוזה האמנותית והווקאלית שלו.
החרדות והמפלט המפתיע
השנים שאחרי הפרידה היו מלוות במחיר נפשי כבד, אדל סיפרה על חרדות משתקות ממש, שגרמו לה לאבד תחושה בגוף ולשכב ימים שלמים במיטה מול הטלוויזיה, משותקת מאשמה.
כדי למצוא דרך חזרה לעצמה, היא פנתה לטיפול פסיכולוגי אינטנסיבי – אבל התרופה המפתיעה ביותר עבורה הייתה חדר הכושר. הירידה הדרמטית שלה במשקל, שהטריפה את מדורי הרכילות, מעולם לא הייתה קשורה לדיאטה או רצון לשנות את המראה שלה. אימוני הכוח המפרכים (לעיתים פעמיים ושלוש ביום), הרמת המשקולות והאגרוף היו הדרך היחידה שלה להרגיע את המחשבות המייסרות. "כשהייתי בחדר הכושר, לא הייתה לי חרדה", היא הסבירה. בניית החוזק הפיזי הייתה הבסיס שאפשר לה לבנות מחדש את החוזק הנפשי.
חוקים חדשים להופעות
אחרי סיבוב ההופעות העולמי של האלבום "25", אדל הבינה שהחיים בדרכים שואבים ממנה את כל כוחות הנפש. המעברים ממלון למלון והניתוק מהשגרה לא התאימו לאישה ששואפת להיות אמא נוכחת. לכן, היא החליטה לשנות את חוקי המשחק: במקום שהיא תיסע לקהל ותחיה במטוסים – הקהל יבוא אליה.
ב- 2022 היא בנתה מופע קבוע ("רזידנסי") בלאס וגאס, "Weekends with Adele" שאמור היה לרוץ במשך חודשים, אבל רגע לפני שהכל הסתדר, המופע הזה הביא גם כמה רגעים מטלטלים. יממה אחת בלבד לפני שסיבוב ההופעות אמור היה לצאת לדרך בקולוסיאום שבמלון "סיזאר פאלאס", היא פרסמה סרטון דומע באינסטגרם ובלב שבור הודיעה על ביטול גורף של כל המופעים המתוכננים.
הסיבה הרשמית הייתה עיכובי אספקה וקורונה, אך מאוחר יותר אדל הודתה בכנות שההפקה פשוט לא הרגישה לה נכונה. היא חשה שהמופע חסר את האינטימיות והנשמה המאפיינות אותה, ותיארה את העיצוב הגרנדיוזי שתוכנן כמנותק. למרות הביקורת הציבורית והאכזבה של אלפי מעריצים שכבר נחתו בעיר, אדל סירבה להתפשר.
עשרה חודשים לאחר מכן, ב-18 בנובמבר 2022, המופע עלה לבסוף בגרסה חדשה ומהודקת. הפעם, זו הייתה יצירת מופת אינטימית שכללה אפקטים ויזואליים עוצרי נשימה – כמו פסנתר שעולה בלהבות וגשם שיורד על הבמה – אך במרכזו עמדה אדל, קרובה מתמיד לקהל. ההופעה הפכה לאחת ההופעות המבוקשות והמצליחות ביותר בהיסטוריה של לאס וגאס, והיא רצה בהצלחה מסחררת במשך כשנתיים עד לסיומה המרגש בסוף 2024.
המודל הזה השתכלל בקיץ 2024 במינכן, גרמניה. אדל לא הסתפקה באולם קיים – היא גרמה למארגנים לבנות עבורה אצטדיון פופ-אפ ענק וזמני מאפס, שכלל מסך לד באורך 220 מטרים (המסךהזה כבש שיא גינס) ומתחם בשם "Adele World" שכלל אפילו פאב אנגלי מסורתי. המודל הזה העניק לה שליטה מוחלטת: להרים סדרת הופעות עם הפקות ענק בלתי נשכחות בערב, ולחזור הביתה, להיות אמא ולשמור על שפיות.
ההורות החכמה של אדל וסיימון
החיים של אדל היום רחוקים שנות אור מהרחובות האפורים של צפון לונדון. היא רכשה אחוזה עצומה (שהייתה שייכת בעבר לסילבסטר סטאלון) בבוורלי הילס. ובמהלך מבריק היא רכשה את הבית שנמצא ממש מול הבית שלה עבור הגרוש שלה, סיימון. ההסדר הידידותי הזה, ללא עורכי דין ומאבקי משמורת מכוערים, מאפשר לאנג'לו לגדול בסביבה יציבה, כשהוא יכול לדלג בין אבא לאמא ברגל.
אהבה חדשה בדרך להוליווד
בנוסף להורות המשותפת המוצלחת, אדל מצאה סוף סוף את השקט שחיפשה בזרועותיו של ריץ' פול, סוכן הספורט האמריקאי המצליח (שמייצג כוכבים כמו לברון ג'יימס). בניגוד למערכות יחסים קודמות שהתאפיינו בדרמות, אדל מתארת את הקשר עם פול כמקום הבטוח והמכיל ביותר שהייתה בו אי פעם – קשר שבו היא לא צריכה להתנצל או להסתיר את מי שהיא, והיא מרגישה ראויה לאהבה בדיוק כפי שהיא.
איך אדל ופול הכירו?
הסיפור של אדל וריץ' פול התחיל על רחבת הריקודים במסיבת יום הולדת של חבר משותף, כמה שנים לפני שהפכו לזוג. אדל סיפרה בראיונות שריץ' היה "הכי מצחיק בחדר" ושהיא הייתה "קצת שיכורה" כשהציעה לו לרקוד. הם נשארו ידידים במשך תקופה ארוכה, ורק ב-2021, כשנתיים לאחר הגירושין שלה, הקשר הפך לרומנטי. הדייט הראשון הרשמי שלהם היה בכלל פגישת עסקים, אבל אדל ידעה מהר מאוד שזה זה.
הפעם הראשונה שראינו אותם יחד היתה ביולי 2021, כשהגיעו יחד למשחק גמר ה-NBA. עבור אדל, שנוטה להסתתר מצלמי פפראצי, זו הייתה הצהרה משמעותית של ביטחון ונינוחות.
הזוג רכש יחד את האחוזה המפורסמת של סילבסטר סטאלון בבוורלי הילס. אדל התלוצצה בראיונות שהיא הסכימה לקנות את הבית רק בתנאי שהפסל 'רוקי' של סטאלון יישאר ליד הבריכה.
אדל מספרת שריץ' מדרבן אותה לצאת מהקונכייה שלה, והוא זה שעודד אותה לא לפחד מהוליווד ולהתנסות בתחומים חדשים.
הקשר שלהם קיבל חותמת רשמית בקיץ 2024, כשבמהלך הופעה מול עשרות אלפי אנשים במינכן, אדל הציגה לקהל טבעת יהלום ואישרה בחיוך רחב שהם מאורסים.
בתמיכתו של ריץ' ובזכות היציבות הזו בחיים האישיים אדל קיבלה את הביטחון לצאת מאזור הנוחות המקצועי שלה. עכשיו, כשהיא בהפסקה יזומה ממוזיקה, היא החליטה להיענות לחיזורים ארוכי השנים של הוליווד. אחרי שסירבה לאינספור הצעות בעבר, אדל צפויה בקרוב לעשות את צעדיה הראשונים כשחקנית ולהשתתף בסרטו החדש של במאי הקולנוע ומעצב האופנה טום פורד"Cry to Heaven".
מדובר בעיבוד קולנועי לרומן מאת אן רייס (מחברת "ראיון עם ערפד"). הסרט מתרחש באיטליה של המאה ה-18 ועוסק בעולם האופרה. הבחירה באדל לתפקיד בסרט כזה היא סגירת מעגל מושלמת – זמרת עם קול של פעם בחיים שנכנסת לדרמה תקופתית העוסקת במוזיקה ותשוקה. סרט צפוי לצאת לבתי הקולנוע בסוף 2026.
השירים שהפכו לקלאסיקות
- Someone Like You: השיר ששינה את מסלול חייה נכתב לאחר שגילתה שהאקס המיתולוגי שלה (זה ששבר את ליבה באלבום "21") התארס למישהי אחרת. הביצוע המפורסם בטקס ה-BRITs ב-2011, בו עמדה רק עם פסנתר ודמעה שזלגה בסוף השיר, הפך אותה מסתם זמרת מוכשרת לתופעה עולמית שאף אחד לא יכול להישאר אדיש אליה.
- Rolling in the Deep: מי שחשב שאדל יודעת רק לבכות, קיבל סטירה מצלצלת עם השיר הזה. המנון הנקמה השבטי, שזכה לכינוי "דיסקו גוספל", הוכיח שיש לה יכולת לזעום ולתעל כעס טהור לקצב שמרעיד רחבות ריקודים ואצטדיונים.
- Hello: הלהיט שסימן את החזרה המונומנטלית שלה ב-2015 אחרי שתיקה ארוכה. הקליפ, שבוים על ידי קסבייה דולן והציג את אדל משוחחת בטלפון צדפה ישן, שבר את האינטרנט. המילים "Hello, it's me" לא הופנו רק לאקס, אלא היו אמירת שלום לעולם כולו, ואולי גם ניסיון של אדל להשלים עם הגרסה הצעירה יותר של עצמה.
- Easy on Me: שיר הפרידה המרגש מאלבום הגירושין. השיר נפתח בדיוק איפה ש-"Hello" הסתיים, כשאדל עוזבת את אותו הבית. זוהי בקשה כנה, רכה ונואשת לחמלה – מהקהל שציפה ממנה לשלמות, מסיימון, ובעיקר מאנג'לו, שראה את העולם שלו משתנה בזמן שהיא ניסתה לחפש את השמחה שלה.
אחת משלנו
אדל אולי כובשת כל פסגה אפשרית ושוברת שיאי גינס, אבל הסוד שלה נשאר פשוט ואנושי, היא שרה במדויק את המילים שכולנו מחפשים כשהלב שלנו נשבר, וגורמת למיליוני אנשים להרגיש קצת פחות לבד.
מקורות שעזרו לנו לספר את הסיפור של אדל:
- Vogue: אדל נולדת מחדש: ראיון השער של אוקטובר 2021
- Rolling Stone: אדל: המצאה מחדש של אייקון עולמי (2021)
- CBS / Oprah: ריאיון עם אופרה וינפרי
- Variety: הרזידנסי של אדל בווגאס
- Billboard: אדל במינכן: שבירת שיאי גינס עולמיים ב-2024
